"מי אם לא אנחנו"
אתר לזכרו של סרן עודד אליאס ז"ל
בהוקרה רבה משכבת אליאס בשבט צופי רמת חן
כמה מילים מאיתנו
אנחנו שכבת אליאס (משנת 2019) משבט צופי רמת חן, הקרויה על שמו של עודד אליאס ז"ל. מכיתה ד' נשאנו את שמו, אך רק בשנת הקורס מדריכים זכינו להכיר לעומק את האדם שמאחורי השם. את דרכו, ערכיו והמורשת שהותיר. ככל שלמדנו עליו, הבנו עד כמה עודד היה אדם משכמו ומעלה. מתוך רצון להנציח ולשמר את זכרו, יצרנו אתר זה לזכרו של עודד. במסגרת הפרויקט נפגשנו עם אחותו, אורלי אליאס, אשר שיתפה אותנו בזיכרונות וסיפורים אישיים שאפשרו לנו להתחבר ולהכיר את עודד מקרוב. אתר זה מוקדש לתיעוד ושימור זיכרונותיו של עודד אליאס ז"ל, מתוך רצון לרגש, לעורר השראה ולהבטיח שמורשתו תמשיך לחיות. שבט צופי רמת חן ושכבת אליאס לעולם לא ישכחו את עודד. עודד ישאר בליבנו לעד!
אודות
עודד (שאול) אליאס בן אברהם ודינה. נולד ביום י' בטבת תשי"ז (14.12.1956) בתל אביב. גדל בשכונת רמת חן ברמת גן, בה סיים את ביה"ס היסודי. האינטיליגנציה הטבעית והחריצות שבהן נתברך, איפשרו לו לסיים גם את בי"ס תיכון ט' בתל אביב בלא קשיים. כך יכול היה להתפנות לו גם לפעיליות חברתיות ולעיסוקי ספורט, כגון משחק בכדור יד, הליכה, ריצה וסיורים על פני הארץ. כמו שהבית ובית הספר עיצבה את אופיו של עודד גם תנועת הצופים, אליה הצטרף בגיל צעיר ולה נשאר נאמן גם בשרותו בצה"ל. מחניך עלה לדרגת מדריך ואחרי כן לראש גדוד ולמדריך קורסים. בתנועת הצופים סיגל לעצמו את התכונות, שסייעו לו לאחר מכן לעשות קריירה מהירה בצה"ל. שם למד להשתלב בתוך קבוצה, לגלות סולידריות ביחסיו עם חבריו ולפתח מנהיגות, שאינה נזקקת להפעלת סמכות, שחניכיו-פקודיו ימלאו את רצונו. הוא עמד על ביצוע כל משימה לדקדוקיה. בכל דבר שהייתה לו נגיעה בו שאף אל השלמות. דבקותו במטרה היתה מוחלטת. עודד חש הזדהות עמוקה עם מטרות תנועתו, עם צורכי המדינה ועם צה"ל. עודד לא הירשה לחניכיו לפגוע לרעה באומר ובמעשה. את הרגש הפטריוטי שלו השכיל להקרין על כל סביבתו. לא היה קרבן שלא מוכן היה להקריב למען האידיאלים בהם האמין. חברת ילדות כתבה: "אם הייתי מתבקשת אי פעם בחיי לתת דוגמא לאדם שלדעתי הוא פטריוט אמיתי לא היה עלי לעמול קשה בחיפושים. דמותו של עודד הייתה קופצת ועולה לי ללא מחשבות ארוכות".
חניכיו וחבריו ידעו להעריך ולהוקיר את סוגולות-נפשו. כותבת חברה: "עודד היה אחד האנשים החיים ביותר שידענו". ואלה דברי חבר:"היה לו לעודד טוב-לב מהסוג שלא מוצאים היום, טוב כזה, שקשה לתאר במילים". חבר לנשק ציין: "עודד ידע תמיד למזג יכולת פיקוד עם התנהגות חברית". כשבאה שעתו של עודד להתגייס לצה"ל, היה זה טבעי לגביו, שיתנדב לאחת מיחידות הקרב הקשות והמסוכנות ביותר: לקומנדו הימי. מי, אם לא הוא, יציב דוגמה לחבריו? מסלולו הצבאי היה מסע הישגים מהיר, שלא נכשל בו מעולם. אחרי שחויל בסוף נובמבר 1974, עבר קורסים למ"כים, לצניחה, לצלילה בים הפתוח, לקומנדו ימי ולקצינים. הוא עלה מדרגה לדרגה, וביולי 1977 היה לסגן-משנה. בינואר 1978 היה לסגן. לאחר נפילתו ב-7 בדצמבר 1978 הועלה לדרגת סרן. המוות בא עליו כחתף. עודד היה מפקד יחידה ועסק בפעילות מיבצעית בים סוף. בעת מילוי תפקידו נפגע ונפל - ביום ח' בכסלו תשל"ט (7.12.1978) הוא הובא לקבורות בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר באבלם הכבד הורים, אח ואחות. חברים וחברות, שרכש בדרך חייו הקצרה אך רבת המעשים, יזכרהו ימים רבים.
(מתוך הספר לזיכרו "מי אם לא אנחנו")
(מתוך הספר לזיכרו "מי אם לא אנחנו")
סרט לזכרו של עודד
משפחה
עודד בנם של דינה ואברהם אליאס, ואח לששון ואורלי. משפחתו הייתה קרובה מאוד ותומכת, ונחשבה לעמוד תווך בשבט צופי רמת חן. ערכי אהבת הארץ, מסירות, אחריות וחינוך היו נר לרגלי ההורים, ואלה הועברו לעודד בצורה עמוקה. הקשר במשפחה היה חם ומיוחד, כזה שמחנך דרך דוגמה אישית. אברהם, אביו של עודד, היה דמות מוערכת שנשא את כאב נפילתו של בנו לאורך חייו ופעל להנצחתו דרך כתיבה, שיתוף ציבורי והקמת אנדרטאות. לאחר נפילתו של עודד, המשפחה לא חדלה מלספר עליו, להזכיר את דמותו ולהנחיל את ערכיו לדור הבא.
בחודש דצמבר 2023 במלחמת חרבות ברזל, הטרגדיה של המשפחה הועצמה ושוב דפקו על דלת ביתם והתבשרו כי אחיינו של עודד סמ"ר רואי אליאס נפל בקרב.
בחודש דצמבר 2023 במלחמת חרבות ברזל, הטרגדיה של המשפחה הועצמה ושוב דפקו על דלת ביתם והתבשרו כי אחיינו של עודד סמ"ר רואי אליאס נפל בקרב.
צופים
עודד גדל בתנועת הצופים בשבט רמת חן. הצופים עיצבו אותו לא פחות משהוא עיצב אותם. הוא החל את דרכו כחניך צעיר, התאהב ברוח התנועה, התמיד והשקיע מכל הלב. בהמשך הפך למדריך נערץ, ראש גדוד ומדריך קורסים, שם הוביל דורות של חניכים תוך הקפדה על ערכים של שותפות, אחריות, דוגמה אישית וחברות.
החברים שלו מהצופים זוכרים אותו כאדם שכל הזמן חשב על טובת הקבוצה.
היה ראשון להתנדב, לעזור, לתקן. היה בו שילוב נדיר בין יכולת להוביל לבין רצון להקשיב ולהכיל. מעבר לפעילות בצופים, הוא היה חבר אהוב, חובב טבע, נהנה מטיולים, פעילויות שטח, ספורט ובמיוחד ממשחק כדוריד. הצופים היו עבורו הרבה יותר ממסגרת, הם היו ביתו השני. רוח זו המשיכה ללוות אותו גם בצבא, שם דמות המדריך הפכה לדמות מפקד.
חבר ילדות כתב: "בכל שנה אני משתף אותך עודד במהלך חיי ולא רק כפי שהיינו חולקים חוויות בערבי יום שישי. היום אני מספר מנקודת מבט של הסתכלות פנימה וביקורת עצמית. אתה אחד המצפנים החשובים של חיי".
החברים שלו מהצופים זוכרים אותו כאדם שכל הזמן חשב על טובת הקבוצה.
היה ראשון להתנדב, לעזור, לתקן. היה בו שילוב נדיר בין יכולת להוביל לבין רצון להקשיב ולהכיל. מעבר לפעילות בצופים, הוא היה חבר אהוב, חובב טבע, נהנה מטיולים, פעילויות שטח, ספורט ובמיוחד ממשחק כדוריד. הצופים היו עבורו הרבה יותר ממסגרת, הם היו ביתו השני. רוח זו המשיכה ללוות אותו גם בצבא, שם דמות המדריך הפכה לדמות מפקד.
חבר ילדות כתב: "בכל שנה אני משתף אותך עודד במהלך חיי ולא רק כפי שהיינו חולקים חוויות בערבי יום שישי. היום אני מספר מנקודת מבט של הסתכלות פנימה וביקורת עצמית. אתה אחד המצפנים החשובים של חיי".
צבא וחברים לשירות הצבאי
עודד היה קצין בחיל הים ומפקד נערץ. חויל בסוף נובמבר 1974, שובץ לשייטת 13 וסיים את מסלול הלוחם. את מסלול הלוחם מסיימים אנשים בעלי מסוגלויות ייעודיות אישיותיות מאוד גבוהות כמו שליטה עצמית בתנאי קרב, סיבולת והתמדה בתנאי ים, חלוקת קשב ותגובה מהירה, תפקוד קואורדינטיבי מעולה, תפיסה טכנית, יכולת אילתור ועוד. עודד עבר הכשרות ייחודיות, קורסים למ"כים, לצניחה, לצלילה בים הפתוח, ולקצינים. הוא שירת כמפקד בקורס הלוחם בשייטת והיה מוערך מאוד על ידי פקודיו. חבר שהיה עם עודד בקורס מפלגים כתב: "לעודד היתה לו אמביציה ומרץ כפי שלא היה לאף אחד מאתנו. ניכר היה בו שחשוב לו מאוד להצליח. להיות הטוב ביותר. והוא הצליח. לא לחינם נקבע שמו בראש מסיימי הקורס עם הציון הגבוה ביותר".
יואב גלנט שהיה אחד מפקודיו של עודד ולימים שר הביטחון, מקפיד, לאורך השנים, להנציח את זיכרו בטקסים ממלכתיים ובתקשורת, סיפר כי עודד היה עבורם "אב, מפקד שלא שוכחים". ביום ה-7 בדצמבר 1978, שבוע לפני יום הולדתו שחל ב-14 לדצמבר, נהרג סרן אליאס במהלך אימון בסיני והוא בן 22.
יואב גלנט שהיה אחד מפקודיו של עודד ולימים שר הביטחון, מקפיד, לאורך השנים, להנציח את זיכרו בטקסים ממלכתיים ובתקשורת, סיפר כי עודד היה עבורם "אב, מפקד שלא שוכחים". ביום ה-7 בדצמבר 1978, שבוע לפני יום הולדתו שחל ב-14 לדצמבר, נהרג סרן אליאס במהלך אימון בסיני והוא בן 22.
עודד ואביטל
לצד השירות האינטנסיבי והחיים בצה”ל, עודד חלק קשר זוגי עם אביטל. אהבה שקטה, אמיתית ועמוקה. היא ליוותה אותו בתקופות הקשות, שלחה מכתבים, חיכתה לו בבית וחלמה יחד איתו על עתיד משותף. עודד שיתף את חבריו ברצונו להקים משפחה עם אביטל לאחר השחרור חלום שלא הספיק להגשים. לאחר נפילתו, אביטל נשארה בקשר עם משפחת אליאס ולקחה חלק בתהליך ההנצחה. היא שימרה את זכרו באהבה וגם היום נחשבת כחלק מהסיפור של עודד, שלעולם לא יישכח.
באחת מהפעמים כתבה לו: "עצוב לי נורא לראות אותך עצוב. בייחוד משום שכשהעיניים שלך קורנות משמחה, ונוצצות מאושר אתה הרבה יותר יפה! אז אנא, תשתדל להפיץ הרבה יותר חיוכים! להתראות אנוכי".
באחת מהפעמים כתבה לו: "עצוב לי נורא לראות אותך עצוב. בייחוד משום שכשהעיניים שלך קורנות משמחה, ונוצצות מאושר אתה הרבה יותר יפה! אז אנא, תשתדל להפיץ הרבה יותר חיוכים! להתראות אנוכי".
לאחר נפילתו
לאחר נפילתו, עודד הועלה לדרגת סרן והוכרז כלוחם שנפל בעת מילוי תפקידו. משפחתו, חבריו, לוחמי השייטת ותנועת הצופים עשו הכל כדי להמשיך ולהנציח את דרכו לא רק בזיכרון אלא גם במעשים. מפקדו בשייטת כתב למשפחה מכתב ארוך ומרגש, בו ציין: "חיילי השייטת ולוחמיה עומדים דום ומצדיעים מול קברו הרענן של עודד… הוא יהיה דוגמה ומופת, וכך יישאר בלבנו לעד".
מאז נפילתו של עודד מקיים שבט צופי רמת-חן יום מיוחד המוקדש לזכר הנופלים בוגרי השבט. יום זה מתקיים מידי שנה בל"ג בעומר ביער בן-שמן בחלקה על שם בני רמת-חן. מידי שנה הוריו של עודד, אברהם ודינה אליאס, נהגו להגיע ליום צופה. לדבר על עודד. ולהנציח את זכרו עם האנשים והתנועה שהוא כל כך אהב.
מאז נפילתו של עודד מקיים שבט צופי רמת-חן יום מיוחד המוקדש לזכר הנופלים בוגרי השבט. יום זה מתקיים מידי שנה בל"ג בעומר ביער בן-שמן בחלקה על שם בני רמת-חן. מידי שנה הוריו של עודד, אברהם ודינה אליאס, נהגו להגיע ליום צופה. לדבר על עודד. ולהנציח את זכרו עם האנשים והתנועה שהוא כל כך אהב.
יואב גלנט מספר על עודד
רואי אליאס ז"ל
ב-23 בדצמבר 2023 בזמן מלחמת חרבות ברזל ובדיוק 45 שנה אחרי שנפל עודד, נהרג סמ”ר רואי אליאס אחיינו של עודד ובנו של אחיו ששון במהלך פעילות מבצעית ברצועת עזה. רואי היה בן 21, לוחם אמיץ ומסור בגדוד 603 של ההנדסה הקרבית. מותו זעזע את המשפחה והזכיר שוב את המחיר האישי של אהבת המולדת והתרומה למדינה. סבו, אברהם אליאס, התראיין והוא בגיל 93 וסיפר: "לקחתם את בני ואת נכדי לא נשאר מי שימשיך את השושלת". הוא תיאר את כאבו אך גם את גאוותו בנכדו כמו בבנו. הקשר בין השניים דוד ואחיין מחבר בין דורות של הקרבה ונתינה, ומספר את סיפורו של עם שלם דרך משפחה אחת שאיבדה שני בנים שניהם צעירים שלא זכו להקים משפחה.
רואי, בן מושב צופר, אוהב אדמה, ארץ, אדם וכדורסל. ליבו היה רחב ונתינתו אין סופית. יישאר בליבנו לעד.
רואי, בן מושב צופר, אוהב אדמה, ארץ, אדם וכדורסל. ליבו היה רחב ונתינתו אין סופית. יישאר בליבנו לעד.
"השכול הכפול של סבא אברהם"
"מי אם לא אנחנו"
"מי אם לא אנחנו"
ציטוט מתוך מכתב של עודד לחבר
וגם שם הספר שהוצא לזכרו
בתמונה: מגן זיכרון לזיכרו של עודד שעוצב מאלומיניום ע״י ששון אליאס. אחיו של עודד.
המגן מוצב בחדר מסורת ומורשת קרב בחדר הזיכרון בבסיס שייטת 13.
ציטוט מתוך מכתב של עודד לחבר
וגם שם הספר שהוצא לזכרו
בתמונה: מגן זיכרון לזיכרו של עודד שעוצב מאלומיניום ע״י ששון אליאס. אחיו של עודד.
המגן מוצב בחדר מסורת ומורשת קרב בחדר הזיכרון בבסיס שייטת 13.
