חניכיו וחבריו ידעו להעריך ולהוקיר את סוגולות-נפשו. כותבת חברה: "עודד היה אחד האנשים החיים ביותר שידענו". ואלה דברי חבר:"היה לו לעודד טוב-לב מהסוג שלא מוצאים היום, טוב כזה, שקשה לתאר במילים". חבר לנשק ציין: "עודד ידע תמיד למזג יכולת פיקוד עם התנהגות חברית". כשבאה שעתו של עודד להתגייס לצה"ל, היה זה טבעי לגביו, שיתנדב לאחת מיחידות הקרב הקשות והמסוכנות ביותר: לקומנדו הימי. מי, אם לא הוא, יציב דוגמה לחבריו? מסלולו הצבאי היה מסע הישגים מהיר, שלא נכשל בו מעולם. אחרי שחויל בסוף נובמבר 1974, עבר קורסים למ"כים, לצניחה, לצלילה בים הפתוח, לקומנדו ימי ולקצינים. הוא עלה מדרגה לדרגה, וביולי 1977 היה לסגן-משנה. בינואר 1978 היה לסגן. לאחר נפילתו ב-7 בדצמבר 1978 הועלה לדרגת סרן. המוות בא עליו כחתף. עודד היה מפקד יחידה ועסק בפעילות מיבצעית בים סוף. בעת מילוי תפקידו נפגע ונפל - ביום ח' בכסלו תשל"ט (7.12.1978) הוא הובא לקבורות בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר באבלם הכבד הורים, אח ואחות. חברים וחברות, שרכש בדרך חייו הקצרה אך רבת המעשים, יזכרהו ימים רבים.
(מתוך הספר לזיכרו "מי אם לא אנחנו")