עודד גדל בתנועת הצופים בשבט רמת חן. הצופים עיצבו אותו לא פחות משהוא עיצב אותם. הוא החל את דרכו כחניך צעיר, התאהב ברוח התנועה, התמיד והשקיע מכל הלב. בהמשך הפך למדריך נערץ, ראש גדוד ומדריך קורסים, שם הוביל דורות של חניכים תוך הקפדה על ערכים של שותפות, אחריות, דוגמה אישית וחברות. 
החברים שלו מהצופים זוכרים אותו כאדם שכל הזמן חשב על טובת הקבוצה.
היה ראשון להתנדב, לעזור, לתקן. היה בו שילוב נדיר בין יכולת להוביל לבין רצון להקשיב ולהכיל. מעבר לפעילות בצופים, הוא היה חבר אהוב, חובב טבע, נהנה מטיולים, פעילויות שטח, ספורט ובמיוחד ממשחק כדוריד. הצופים היו עבורו הרבה יותר ממסגרת, הם היו ביתו השני. רוח זו המשיכה ללוות אותו גם בצבא, שם דמות המדריך הפכה לדמות מפקד.
חבר ילדות כתב: "בכל שנה אני משתף אותך עודד במהלך חיי ולא רק כפי שהיינו חולקים חוויות בערבי יום שישי. היום אני מספר מנקודת מבט של הסתכלות פנימה וביקורת עצמית. אתה אחד המצפנים החשובים של חיי".